הכינה יוהאנה

והפעם, הברוקית יוצאת למבצע טיהור "כיני טרור" בעורף השוויצרי. שום דבר לא יעצור אותה. גם לא אמנת ז'נבה!

כישראלית שחיה ב"חוצלארצ", אני תמיד מרגישה קצת כמו אורחת. וכאורחת, אני תמיד עושה מאמצים, לעיתים על גבול הפתטיות, להיות יותר ייצוגית ומנומסת מהמארחים.

אם בישראל הייתי מרשה לעצמי לנעוץ מבט מתעב באישה החצופה שלפניי בתור בסופר, שהלכה רגע להביא מהמדף עשר במבה במאה, כאן בשוויץ אני מגלה איפוק אירופאי, ומחייכת בלבביות גם לרוצח סדרתי נעים הליכות עם OCD, שהחליט לסדר בשקית הנייר שלו את כל תפוחי האדמה שקנה לפי גוונים.

אם בישראל הרגשתי בנוח לחטוף את הג'ננה על התקליט של הוט או להזמין תור לרופא בטלפון בזמן שאני מחכה לרכבת, כאן בשוויץ אני מגלה איפוק ועוברת ל-mute, מקסימום למצב רטט, כדי שחס וחלילה לא אעלה את מספר המנדטים לימין הקיצוני. וכמובן שבכל ביקור שלי אצל רופא שיניים, אף אוזן גרון או נשים, אני משתדלת לייצג את ישראל בכבוד. שלא אוציא שם רע, לא עלינו, למערות האף או החצוצרות של מדינה שלמה.

מיותר לציין שגם הצאצא, נדרש לגלות התנהגות ווקאלית ומוטורית מופתית במקומות ציבוריים, כי מה שמותר לילד בלונדיני מתוק שרוצה גלידה ושואג כמו אדי ודר, לא מתקבל בחיוך אצל ילדים שחרחומים, שאימא שלהם המהגרת לא חינכה אותם כמו שצריך, כי היא בטח הייתה עסוקה בלהישבע לדעאש ולנקות בתים במקום להשמיע לו "בייבי וגנר".

לכן, כשהדרדס שופע התלתלים חזר הבייתה עם שתי כינים טריות מבית הספר האלגנטי שלו, התמלאתי אימה. עכשיו תגידו, זאתי, מה היא עושה דרמה משתיים וחצי כינים שוויצריות, לכל הילדים בעולם יש מידי פעם כינים, זה נורמלי, ובישראל זה אפילו עזר לנו להשתלב חברתית בבית הספר כשחזרנו מארה"ב ודיברנו במבטא אמריקקי. אבל פארדון מדאם א מסייה, אנחנו בז'נב, לא? הבטיחו לנו ברבורים פוטוגניים ופרות שוויצריות, מאיפה נפלתם עלי עכשיו עם כינים? ועוד כשאנחנו הילד הכי יהודי בכיתה? הכי ישראלי בשיעור והכי ז'ואיף בהפסקה?!!! עד כאן. מה אנחנו מהגרים ממדינת עולם שלישי? עלינו לא יצביעו ויגידו שאנחנו מנדבושקס בגוף האומה. דאקור?

עם התפוגגות אדי ההפתעה והדרמה, מבצע טיהור "כיני טרור" על ידי הכובשת הציונית יצא לדרך. כל האמצעים למיגור הצוררות הארורות הוכרזו חוקיים וקבילים, כולל הפצצות עם נשק לא קונבנציונלי מהאוויר ("אז מה אם אימא שלך עובדת בדיוק על קמפיין לחיסול כינים באמצעים טבעיים בלבד, ילד. זו לא העת לפתרונות מוסריים וצודקים…"). נראה את המאדר פאקרס הקטנות מאשימות אותי בהפרת אמנת ז'נבה! מעניין לי את הביצה, שיגישו תלונה למועצת האו"ם או לועד הורים, ממילא גם שם כולם מהאו"ם.

בינתיים התגבשה גם האסטרטגיה התקשורתית של מטה השמדת הכינים:

כמו בכל מבצע ישראלי לתקיפת יעדים: נפציץ, נשמיד ונכחיש. הבהרתי לדרדס שנשמור על עמימות בתקשורת עם בית הספר וניתן למקורות זרים להדליף את הידיעה.

נדאג שהאימא הבריטית מהוועד, תקבל מסר אנונימי, כולל רמיזות מתוחכמות למעורבות הילד האירני. היא כבר תרוץ להלשין לחברות האיחוד האירופי בכיתה. כן, אחי ואחיותיי גיבורי התהילה, בתחבולות תעשה לך מלחמה.

הילד עצמו אגב, חשב לכל אורך המבצע, שזה די מגניב שיש לו כינים, ושהוא חייב לספר מחר לחברים שלו, אבל דף המסרים שדיקלמתי, הבהיר לו שלא מנומס להשוויץ בזה. אמנם לכולם בכיתה יש נני מכסיקנית, אבל לא לכולם יש כינים והם עלולים לקנא.

לאחר שכל מסרקנו הצפופים שבו לבסיסם בשלום והמשימה הושלמה, נשלח המסר המוצפן לראשת ועד הכיתה, כי בכל זאת, חייבים לגלות קצת אחריות חברתית ולוודא, שגם האימהות הסקנדינביות שאף פעם אין להן "bad hair day", יתגרדו קצת ויצטרכו להחליף ציפיות.

בבוקר למחרת, צעדנו טהורים וצודקים לבית הספר. הדרדס, שלא אוהב להיות מזוהה עם אימהות ים-תיכוניות מביכות, לקח כהרגלו מרווח ביטחון של מטר ודילג בעליצות אל עבר לובי הכניסה, שבו המתינו לילדים ולהורים כמידי בוקר בחיוך רחב של קפטן סטוביג וג'ולי מספינת האהבה, מנהל בית הספר מיסטר גיר ואנשי הצוות.

בעודי שוקלת אם כדאי לגשת למזכירה שמדברת רק צרפתית וללחוש לה באוזן באנגלית, There is lice problem in school…שמעתי את הדרדס הנלהב מכריז בגאווה קבל עם ומורה: "מיסטר גיר, אתה לא מאמין, אתמול כשחזרתי מהמפגש של ה-Peace Makers הבייתה (כן, יש כאן דבר כזה), היו לי מלא כינים בראש! באמת, תשאל את אימא!"

כפי שאתם מבינים, אפשר אולי להוציא את הכינים מהראש של הילד, אבל אי אפשר להוציא את הילד מהראש של הילד.

זהו זה. הוסגרנו לשלטונות. כל העיניים הופנו אלי. סמוקה ומושפלת, הודיתי באשמה, ועל הדרך כבר לקחתי אחריות על רצח ישו.