נשף מסיכות

הילי ברוק בלום. תצוגת תחפושות מפסטיבל ונציה. Jardin Anglais, Geneva 

השבוע הגיעה אליי לביקור חברה אהובה מישראל. כשהיא סיפרה לאנשים שהיא טסה לז'נבה, שאלו אותה מה יש לה לחפש בעיר המשעממת הזו. הרגשתי חובה להציל את כבודה של העיר שהיא הבית שלי כרגע ולהוכיח למרימי הגבה שאין מקומות משעממים, יש רק אנשים משועממים, כאלה, שלא ישימו לב גם אם יחלוף לידם חד קרן שמשפריץ נצנצים או ליאור סושרד עם עגלת תינוק ושקיות שופינג. (הוא אגב עבר פעם, אבל צילום הפפרצי שלי קרא את המחשבות שלכם והשמיד את עצמו…)

אחרי שבניתי חבילת אירוח על בסיס הכל כלול דה ברוק וסימנו וי על כל אתרי החובה בעיר, ואחרי ששלפנו את הקלף המנצח ולקחנו את אורחת הכבוד לעיר הצרפתית היפהפייה Annecy, ואחרי ששמענו דנדוני פרות וסטייקים במעבר הרים פסטורלי וביקרנו בעיירה השוויצרית Vevey ובכפר החתיך Saint Saphorin היושב לו בין כרמים ושדות, הרגשתי סיפוק אדיר שהצלחנו לעמוד במשימה ואפשר להוריד הילוך.בדרך הביתה, הבחנתי דרך חלון המכונית בכמה כתמים צבעוניים מבצבצים להם בתוך הירוק-כחול של הפארק ליד האגם.היתרון בלהסתובב בעולם ללא משקפי ראייה ולהתבונן באובייקטים מטושטשים, הוא שאין לך ברירה, אלא רק להתקרב אליהם, כדי להתפקס ולזהות אם מדובר בכלבלב, בשקית ניילון או במשה דץ.נטשנו את גברברי בלום וקפצנו מהאוטו במטרה לגלות מה מתרחש בפארק והגענו בדיוק בתחילתו של מצעד חגיגי של תחפושות מפסטיבל ונציה.בגלל מזג האוויר הקודר והיעדר פרסום לאירוע, ההמונים לא נהרו באוטובוסים לפארק, כך שמצאנו את עצמנו בחברת קבוצת יפנים מאופקים וכמה סבתות רוסיות חביבות עם תינוקות מהופנטים, מוקפים בעשרות דמויות תיאטרליות בתלבושות מרהיבות, שבקעו להן היישר מהקומדיה דל'ארטה האיטלקית והתחרו על תשומת הלב שלנו.ישחקו הנערים והפולצ'ילנות לפנינו,

ידגמנו הקולמבינות והמוקיונים לכבודנו…

קבלו את סקאפינו הנוכל, פירו הרומנטיקן ובריגלו הנבל…יאללה קרנבל!!!

לדברי ארלקינו סליזי מבלגיה, שהיה נחוש להצטלם איתנו ולהעלות את המודעות לחודש סרטן השד באמצעות חיבוק חם יתר על המידה וניסיון לבצע בדיקת ממוגרפיה תוך כדי, הקבוצה הזו שהופיעה בפארק מורכבת מאומנים צרפתיים, איטלקיים, שוויצריים ובלגיים, אשר תופרים ומעצבים בעצמם ולעצמם את התלבושות והמסיכות לפסטיבל… בשלב הזה העדפתי לקטוע את התחקיר המקיף בנושא לטובת קוראי הבלוג, וכך גם חסכתי מכם פוסט שכותרתו #למה לא התלוננתי.

יתר הדמויות התפזרו להן כמו בחלום ברחבי פארק אנגלייז, ששימש תפאורה מושלמת לפנטזייה הוונציאנית.אולי הן באמת התהלכו שם והציצו אלינו מבין העצים והפסלים, אולי רק דמיינתי שראיתי אותן, כי נורא רציתי שנעמה תספר לכולם שז'נבה לא כזו משעממת…בכל אופן, כשחזרתי הבייתה וחיפשתי עדויות באינטרנט לקיום האירוע, לא מצאתי כלום. ממש כמו בסרט "חצות בפריז" כשעולה הבוקר והדמויות של המינגווי, פיצ'גרלד ופיקאסו שאיתם בילה הסופר גיל (בגילומו של אוון ווילסון) במהלך הלילה, מתפוגגות להן ואשתו אינס מביטה בו ואומרת לו שהוא כנראה הוזה.

תמונות נוספות מהאירוע:

וצילום קבוצתי לסיום:
חלמה וצילמה: הילי ברוק בלום.