עם כל הכבוד לשמחת בית השואבה, להילולת רבי שמעון בר יוחאי ולשלשולי נרות לבקבוקי בירה מכבי בחנוכה, כל ילדה יהודייה צריכה קצת כריסטמס בחיים.
מה שוות 40 שנות ג'וגינג במדבר וכניסה לארץ המובטחת, אם אין בסוף דנדוני פעמונים וג'ינגל בלס, פתיתי שלג ואורות צבעוניים.
קיטש! תנו לי קיטש ארוז בעטיפה של פרגמנט וזר קשור בסרט, הרעיפו עלי קונפטי וקישוטים מוזהבים ופחלצו אותי בחלונות הראווה כמו ג'ינג'ר ברד עם מודעות עצמית של עוגייה.
קחו אותי איילי הצפון הרחק הרחק מאיילון דרום, אל עבר רחובות אירופאיים מוארים ונטולי מכבים גיבורים שעושים חרקירי מתחת לפילים ומסרבים בעקשנות להשתחוות לפסלים.
תנו לי תמונות ופסילים ועבודת אלילים, הביאו עגלים מוזהבים וגמדים חטובים.
הובילו אותי אל אשוחים קשוחים ולוהטים, סחררו אותי כמו סביבון בקניונים מפתים…
פנק אותי סנטה, (או כמו שהחבר'ה כאן קוראים לך פאפא נואל), רק אם אפשר לוותר על הקטע של הישיבה על הברכיים כי מתנות נחמד גם לקבל בעמידה, זרוק איזו עצם עטופה בצלופן חגיגי לבת יהודה.
כי עם כל הכבוד לשמחת בית השואבה, להילולת רבי שמעון בר יוחאי ולמכבים, כל ילדה יהודייה צריכה קצת כריסטמס בחיים.
כתבה, חלמה וצילמה: הילי ברוק בלום.
מהממת בת יהודה! כרגיל תענוג לקרוא!
אצלנו בארץ הקודש יש רק סופגניות שעברו הדתה ואסור לסנטה להסתכל עליהן אז הוא שם סלוטייפ על העיניים
מצחיק!
מה עם איזה שוגר דדי בדמות פאפא נואל?
סנטה נשאר בארה״ב הגדולה
קרדיט על התיקון בפוסט לכרמית האחת והיחידה! פאפא נואל ולא סנטה…
הילי, את מדריכה גם סיורים מאורגנים מתובלים בדרכך? זה יהיה שוס
אולי בעוד שנה שנתיים… יש לי עוד הרבה מה ללמוד פה…