ברוקית יוצאת מהבית בעקבות רומן סוער וחוזרת עם שני קילו עודפים וטונות של חוויות.
אישה נעלמת. כך נפתח הספר "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה, וכך גם הפוסט הזה נפתח – בהיעלמות של אישה בת 42 מביתה, כשהיא מותירה אחריה בעל וילד ונוסעת לה בעקבות רומן.
לא רומן כזה עם גברבר איטלקי שמפזר הבטחות וילדים כמו נינו סארטורה, אלא ארבעה רומנים נאפוליטניים שמפזרים רמזים ומקיימים הבטחות. ספרים ששבו את ליבי ומשכו אותי ועוד עשר נשים נוספות, להצטרף למסע בנאפולי עם חגית אברון ורננה בן ארי מחברת L'amica בעקבות "החברה הגאונה".
מוזר לצאת פתאום באמצע החיים לטיול שנתי עם קבוצת נשים, שרגע אחרי שהכרתן אתן כבר חולקות פיצה (ואם כבר לחלוק פיצה בדייט ראשון אז לפחות ב– Sorbillo הפיצרייה הכי לוהטת בעיר),
אבל עם קצת אלכוהול או ליתר דיוק המון אלכוהול שחגית שולפת כמו ברמנית אקטיבית לאורך כל הטיול, הקרח נשבר צ'יק צ'ק. ובינינו, הרבה יותר פאן לטייל בחו"ל עם בנות.
בגלל שאני ושותפתי לטיול הגענו מז'נבה, קיבלנו פור על החבורה שהגיעה מהארץ ויצאנו לטייל חצי יום לבד. למי שמגיעה מעיר שוויצרית קפוצת ישבן, מחיאות הכפיים של הנאפוליטנים בנחיתה מהוות תזכורת מיידית שהופה הופה, כאן זה קצת פחות אירופה ואם מוסיפים לזה את נהג השודים חובב הזמבורה שלקח אותנו לגסטהאוז, מבינים שהגענו לאחת הערים הכאוטיות באירופה.
אחרי הטוסטוס החמישי שכמעט השמיד את הפרטנרית, עקומת הלמידה של שתינו השתפרה פלאים, וקבענו, שאם לראות את נאפולי ולמות בדריסה, אז רק על ידי וספה שיקית. יאללה בלגאנאפולי!
בחצי יום ההמתנה לקבוצה, הספקנו לחרוש את סמטאות הצ'נטרו סטוריקו – המרכז ההיסטורי של העיר, להימלט משני תורים למוזיאונים, לאכול סרדינים משובחים, לחסל פסטה, לדגום את הפלפלים המקומיים, לרוקן קנקן יין,
לעלות לדואומו כדי לשרוף את הפסטה, לרדת מתחת לאדמה עם מדריך מנומנם לסיור תת קרקעי באחד הלוקיישנים שנקברו כמעט בשלמותם במפולות בוץ, כדי לייצר רעב לפיצה של הערב, ולגלות בין לבין מלא פינות מפתיעות שצועקות "תעלו אותי לאינסטוש או שאני יורה"!
ואז הגיעו הבנות. זוגות זוגות של נערות, שתוך חמש דקות כבר היו ערוכות ומוכנות לצאת לקרוע את העיר או לפחות לקרוע את הדיאטה בפיצרייה ובגלידרייה.
"אז מה עשיתן שם בדיוק בטיול הזה שלכן?" שאלה אותי חברה גאונה שנשארה בבית, "חפרתן אחת לשנייה על הספר?"
לחפור? מי צריך לחפור כשהעיר המטריפה הזו מדברת במקומך ומספרת בעצמה סיפורים אם רק פוקחים עיניים, מקשיבים לקצב שלה, ומגלים מתחת לשכבת הטיח סיפור אחר.
"ואיך היו התנאים?" שאלה חברה גאונה פולנייה שהמצאתי כדי לשמור על ערנות הקוראים,
"נורא, ישנו באוהלים וצבעו אותנו עם משחת שיניים בלילה" עניתי, כי למה לגלות לה שהתארחנו אצל מרקו החתיך בגסטהאוז מתוק עם חצר וגינה שמתחבא לו בתוך Virgini, שכונה אותנטית עם שוק קטן והמון חנויות דגים ומספרות שכונתיות, שנמצאת עשר דקות הליכה מהעיר ההיסטורית ושבכל בוקר פינקו אותנו במוצרלה עם בזיליקום טרי ופלפלים מהגינה.
"ומה עם תוכן, היה תוכן אמיתי או שזה הכל בלוף?" שאלה הגאונה הסקפטית. "יצאנו לסיור אמנות רחוב בשכונת Sanita עם אלאונורה, שהתלוותה אלינו לכל אורך הטיול והייתה דמות מפתח בעלילה, שלא לדבר על זה שנראתה ממש כמו הגרסה הסטודנטיאלית של אלנה גרקו גיבורת הספר…" נסחפתי קצת עם התיאורים.
וגם הוספתי שאלאונורה, שמחוברת מאד להוויה ולתרבות של נאפולי, הובילה אותנו בחצרות הפנימיות ובסמטאות הצרות,
סיפרה לנו מה ומי עומד מאחורי ציורי הגרפיטי והמבנים בשכונה ושיתפה אותנו גם בצדדים הפחות פוטוגניים של החיים בשכונות הקשות של נאפולי, שסובלת מאחוזי אבטלה מטורפים.
"את הסנדק לא פגשתן?" התבדחה הגאונה שחיה בסרט, "אז האמת היא שהתבדחויות על המאפייה הן נושא רגיש וממש לא משעשעות את המקומיים. העיר נשלטת גם כיום על ידי הקאמורה והדי הזיקוקים, כמו אלה שהעירו אותי בלילה הראשון, הם בדרך כלל האות שמשלוח סמים טרי הגיע לסביבה."
"עם הסמים בא התיאבון… אז נשנשתן משהו?" "ברור שכן. בין תחנה לתחנה גם נהנינו מהפן הקולינארי של השכונה. טעמנו קפה משובח, בלסנו ב- Pasticceria Poppella את הספוליאטלה המקומי, מאפה שכבות שמקורו בנאפולי וסיימנו את הסיור בהכנת פיצות בפיצרייה בשכונה."
בהמשך גם יצאנו בעקבות הבובה טינה לסייר עם חגית וענבל (סטודנטית מהממת לרפואה שגרה בעיר) בצ'נטרו סטוריקו, כשגולת הכותרת – ביקור בבית החולים לבובות ובדיקה של ד"ר ענבל לבובה חולה שחיכתה שלושה חודשים במסדרון לאקו לב.
העיר הזו ללא ספק מצטיינת באתרים קריפיים כלבבי ובבתי מלאכה קטנים המתמחים ביצירת צלמיות, פסלונים ומלאכות יד מסורתיות.
משם המשכנו לערב אצל רפאלה ואנה ההורים של אלואונורה. ישבנו על הגג המשקיף על כל העיר ועל הר הווזוב. מבחינתי מדובר באחד מרגעי השיא של הטיול. התבשילים המעולים של נשות המשפחה החרוצות (הידעתם שפרחי קישוא ממולאים יכולים להיות כל כך טעימים?), בשילוב עם בריזה נעימה, ירח חתיך, זיקוקים שרק נראים תמימים וליווי מוזיקלי של אבי המשפחה, שכיאה לגבר נאפוליטני טיפוסי פחות תרם במטבח אבל עשה שמח, השתלבו יחד באופן מושלם.
את היום למחרת הקדשנו לשיחה על הספר והמחברת ולביקור בשכונת לוצאטי, שהיא ככל הנראה השכונה הענייה והאלימה המתוארת בסיפור.
ראינו את האור בקצה המנהרה, ששתי הילדות הקטנות אלנה ולילה חלמו לחצות, אך הגשם הסוער החזיר הביתה,
ביקרנו בשכונות נוספות ברחבי העיר ובמערת הקבורה פונטנלה (Fontanelle) שהייתה בעבר מחצבה רומאית ושימשה לקבורה המונית של קורבנות המגיפה השחורה ב-1658 והיא עוד אחת מהאטרקציות הביזאריות של נאפולי.
סיימנו בשופינג (בתפילת ג'יזס קרייסט עזור לי לדחוס את הנעליים החדשות למזוודה כדי שהקלגסית של איזי ג'ט לא תצליף בי) ובארוחת ערב חגיגית עם חגית והחבורה העליזה באזור פיאצה דה מרטירי.
בשלושת הימים האלה נחשפנו לשכבות ולניגודים שהעיר המשוגעת והמשגעת הזו צופנת בחובה: לפערים העצומים בין דלות ועושר, בין פאר אדריכלי להררי אשפה, בין נאפולי של מעלה לנאפולי של מטה, בין החיים התוססים ומלאי התשוקה (וזוגות שמתמזמזים בכל פינת רחוב), לצד פולחן המוות והמגיה השחורה, ובין קדושה לחולין (הידעתם שיש בעיר למעלה מאלף כנסיות וחלק מהן מכוסות בגרפיטי?!)
הצעידה בוויה טריבונלי, וויה גריבלדי או בפיאצה דה מרטירי שבהם צועדות לילה ואלנה בסיפור, האנשים החמים בכל מקום שנראים ממש כמו הטיפוסים מהשכונה שלהן, והמפגש האקראי ברחובות עם הניצבים מהסדרה של HBO, הפכו את הטיול הזה לחוויה מיוחדת במינה. וכל זה עוד לפני שמדברים על החוויה הקולינרית והפחמימות שארבו לנו בכל פינה כמו מאפיונריות קטנות ומסוכנות.
חשפתי כאן רק חלק קטן מהסודות של חגית ורננה, שתי החברות הגאונות והנדיבות שהזמינו אותי להצטרף אליהן לטיול עם חברות מקבוצת הפייסבוק שלי "חו"ל עם שיק", ואם גם לכן בא לצאת איתן לטיול בנאפולי מוזמנות להיכנס לאתר שלהן:
דרישת שלום ממארדונה וסופיה לורן גיבורי העיר, ועוד כמה המלצות חביבות לסיום למי שמגיע לנאפולי בלי חברות גאונות:
אוכל:
Antica Trattoria da Carmine – https://www.facebook.com/Antica-Trattoria-da-Carmine-196211980425821/
http://www.ristorantemattozzi.it/it/
רחוב עם חנויות וינטג': Via Mezzocannone
כנסייה: Duomo di Napoli
טיול תת קרקעי: san Lorenzo Maggiore
פטיסרי מומלץ: http://www.pasticceriapoppella.com/
בית חולים לבובות: https://ospedaledellebambole.it/
טיילה, כתבה, צילמה ואכלה: הילי ברוק בלום
למלונות מומלצים בנאפולי לחצו>>
כמה ניגודים יש בנאפולי. עיר קסומה שלוקח יום להתרגל אליה אבל אחר כך רק רוצים לחזור. פינות קסם, הרבה עניין ואוכל באמת משובח! לחיי רומנים שכאלו ולחיי טיולי נשים!!!
בתור הפרטנרית העלומה, חותמת על כל מילה בבלוג הנפלא, המקסים והאינפורמטיבי שלך, הילי! אגב, תודה שהצלת אותי ממיליוני סקוטרים ווספות משתוללות וסתם מכוניות שנוסעות בסימטאות הכי צרות. טיול מעניין ונפלא עם חברות גאונות והמארגנת המפנקת שמדהימה חגית אברון עם צוות מדריכים מצוין. ללכת בעקבות הספרים היה מרתק ובכלל נאפולי אינה כשאר הערים. עיר מלאת ניגודים ומלאת חיים. הטיול עם לאמיקה שארגנו חגית ורננה מומלץ ביותר !
כתוב נפלא ומזמין. קנאה גם על הטיול וגם על כשרון הסיפור
אני דווקא לא נפלתי מהספר. מזל שיש את הפוסט הזה כדי לעשות תיקון
הילי, את כותבת יפה בדיוק כפי שאת מצלמת ומצלמת נהדר בדיוק כמו שאת כותבת….
נהניתי לראות את נפולי דרך העיניים שלך וכעת אני יכולה למות בשקט…:-)
נפולי נראית דרך הכתיבה שלך תערובת של בלגן ואסתטיקה המתפוצצים בעיניים. נהניתי לקרוא. לא משעמם אצלך לרגע.
במקרה נתקלתי בבלוג שלך בהארץ על שוויץ ואז באתי לכאן. את כותבת נפלא, ממש תענוז. לא ברור לי איך את נשארת סקיני אחרי חנגת הפחמימות… את רואה דברים, צבעים, מרקמים, אנרגיות. נוגעת. תודה