שיחות על נובי גוד, הגירה וגעגוע עם היוצרת וכוכבת הרשת קסניה סובה חלק גדול מזיכרונות הילדות שאנו

כל מי שגר תקופה מסוימת בחו"ל ומגיע לביקור משפחתי בישראל, יודע שלא מדובר בנופש, אלא יותר בסיבוב

אם זה היה תלוי בי הייתי אוכלת אורז כל יום, שלוש פעמים ביום. כל החיים. אפילו לארוחת בוקר.

בזמן שישראל מתייבשת, ז'נבה מתלבשת. רגע לפני הטיסה לחופשת החנוכריסטמס בשמש הים תיכונית, יצאתי למשימת בילוש סודית ותפסתי

בין טיפוסיי האחרונים על הקירות בחיפושים אחר תערוכות מעניינות ומקורות השראה, פגשתי מחדש בעבודות של אמנית שכבר

אחרי עשר שנות נישואים הודעתי לו שאנחנו צריכים לדבר. אני: תראה, זה לא אתה, זה אני. אנחנו

  אסקלד… 40 שנה חייתי מצוין בלי המושג הזה בלכסיקון שלי ופתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, מצאתי

כשהגענו לז'נבה שמעתי רבות על שוקי איכרים בסביבה ולכן יצאתי לרחרח במה מדובר. העגלה הפרחונית שלי, שהתרגשה מאד

עם כל הכבוד לשמחת בית השואבה, להילולת רבי שמעון בר יוחאי ולשלשולי נרות לבקבוקי בירה מכבי בחנוכה, כל

יש לנו המון חברים מוכשרים, שבכל פעם שאנחנו נכנסות אליהם הביתה, לסטודיו או לאלבומי האינסטגרם שלהם, אנחנו