מדירה – אם אין אני לי אי לי!

רגע לפני שקורונה באה והדירה שינה מעינינו, הספקנו לצאת לחופשה חלומית במדירה – אי ירוק השייך לפורטוגל בלב האוקיינוס האטלנטי.

אם שאלתם את עצמכם פעם מאיפה שרירי הרגליים המסוקסים של כוכב הכדורגל כריסטיאנו רונלדו, אשמח לגלות לכם את התשובה:

"מדירה" – האי הוולקני מרובה המצוקים וההרים שבו נולד, שללא ספק מצריך שרירי תאומים מרשימים במיוחד לזינוק בעליות.

אם שאלתם את עצמכם איפה זה בכלל מדירה? למה מדירה? ומה הסיפור של מדירה? התשובות לפניכם:

האי מדירה הוא חלק מארכיפלג איים השייך לפורטוגל באוקיינוס האטלנטי. הוא מרוחק כ-1000 קילומטרים מחופי פורטוגל, וטיסה אליו מפורטו או ליסבון אורכת פחות משעתיים.

אם מרגיז אתכם שאומרים לכם לפעמים "נו, טוב אל תיסחפו…" , אתם מוזמנים להוכיח למי שמעיר לכם, שבמקרים מסוימים, ממש כדאי להיסחף:

שרשרת האיים כולה החלה להיווצר לפני כ-66 מיליון שנים על ידי התפרצות געשית ממעמקי האוקיינוס, והאגדה מספרת ששמו של מדירה (Madeira – עץ בפורטוגזית)  ניתן לו על ידי יורדי הים הפורטוגזיים שנסחפו אליו בשנת 1418 והופתעו לגלות גן עדן ירוק מכוסה עצים בלב האוקיינוס.

וכמו הפורטוגייזלעך שהופתעו מהתגלית, גם אנחנו:

אחרי שפספסנו את טיסת ההמשך הלילית מפורטו אל האי ונתקענו בלילה בשדה התעופה, הפכנו את הלימונים לקוקטייל טרופי וזכינו לנחיתה פוטוגנית על מסלול הנחיתה הקצר והמאתגר ביותר בעולם, כשברקע זריחה ורדרדה וחיזיון מלהיב של אי בודד בלב ים, הנגלה לו לפתע מהחלון.

האקלים הסובטרופי והאדמה הוולקנית באי, מהווים בית גידול מושלם למיניי עצים, צמחים ובעלי חיים, ואם אתם לא מאלה שמסתפקים במפגש עם החיה הטיפוסית באי – תייר אירופאי ורדרד, תוכלו לפגוש בחופשה במדירה גם דולפינים, פירות ים ושיפודי בקר. ווי ווי, איזה שיפודי בקר!

כמו כל דבר שמתחלק לשלושה חלקים כי מישהו חילק אותו לשלושה חלקים, גם האי מדירה מתחלק לשלושה חלקים:

א – חופים בהם ממוקמים כל בתי המלון, ב – יערות עבותים שבתוכם עוברות הלבאדות – תעלות המים האופייניות לאי, ג – רכסים הרריים משוננים שהנופים הנשקפים מהפסגות שלהם עוצרי נשימה.

כך שבחופשה במדירה, שכל אורכה 57 ק"מ, אפשר גם לרבוץ על החוף, גם לטפס ולתצפת על המפרצים, המצוקים השחורים ועל הנוף, וגם לצאת למסלולי טיול קסומים במעבה היער.

מילה מדני רופ:

מזג האויר במדירה יפה לאורך כל השנה. בחורף הטמפרטורה בין 16-22 בממוצע ובקיץ 22-27. לנו ירד גשם כמעט כל השבוע.

מה אנחנו עשינו בשבוע שלנו על האי בפברואר?

פונשל – עיר הבירה של מדירה

דבר ראשון גלגלו על הלשון את השם Funchal במבטא פורטוגזי. זה מייד יכניס אתכם למוד הנכון…

אנחנו גלגלנו ככה את השם פונשל במשך ארבעת הימים הראשונים בריזורט במרינה של העיר.

במלון המפונפן והמפונשל בילינו בבריכות שחיה, בספא מפנשל ונהנינו מארוחת בוקר עם בופה אינסופי לחובבי הז'אנר והפינשול.

Hotel porto mare – Porto bay – פונשל:

ביקרנו בעיר העתיקה של פונשל שיש בה חנויות קטנות וחביבות וגרפיטי על הקירות וחזרנו משם בהליכה לאורך הטיילת.

שתי מסעדות מומלצות מחוץ למלון, שאכלנו בהן והיינו חוזרים אליהן בכיף:

Gaviao novo – מסעדה נעימה וטעימה בעיר העתיקה.

Franco's corner – מסעדה מצוינת ולא זולה בקרבת המלון.

Pico do Areeiro – הדרך אל הפסגה רצופה בולו דה קאקו

כדי לשרוף את הקלוריות של הבולו דה קאקו מהערב (הלחם המקומי שמגיע עם שכבה נאה של חמאת שום ומוגש בכל ארוחה)  יצאנו על הבוקר לטיול יפהפה אל הפסגה השלישית בגובהה במדירה 1818 מ', הנבלעת בין העננים ומשקיפה אל הים.

ניתן להגיע לשם בטיפוס מאתגר עם הרכב ולצאת למסלולי הליכה בין נופים עוצרי נשימה. מבחינתי זה היה אחד מרגעי השיא של הטיול. חמישה עננים בסולם Brook-It!

קשקשתא וחברים בגן הטרופי בפונשל

מהעננים אל הגנים. בדרך חזרה לעיר, ביקרנו בגן הבוטני בפונשל, שניתן להשקיף ממנו על המפרץ והאוקיינוס האטלנטי.

תוכלו למצוא שם: קקטוסים אקזוטיים, עצי פטאייה, ציפור גן עדן ושלל פרחים וצמחים טרופיים.

חמישה אפצ'ים בסולם בני המשפחה האלרגניים.

שוק הפירות והדגים בפונשל

למחרת על הבוקר ביקרנו בשוק הפירות והדגים בפונשל, שבמבט ראשון נראה תוסס וססגוני, אך התגלה כמלכודת דבש לתיירים. וכשאני אומרת דבש, אני מתכוונת לכפיות דבש שנמזגות לתוך פירות אקזוטיים שטרם הבשילו. ציידות אסרטיביות משדלות את המבקרים לטעום פירות אקזוטיים ולעשות שוק במחירים שערורייתיים. הנזק הסתכם בשתי כליות תמורת רבע פסיפלורה ותשלומי אנונה מופרכים לבעל הבית. אבל למי אכפת? יש לי תמונות פפרצי של פאפייה לוהטות!

כפר דייגים: Camara de Lobos  

כפר הדייגים נמצא במרחק של כרבע שעה מפונשל ויש בו רחובות חביבים, טיילת יפה ותצפית על הים ועל סירות הדייגים. לוקיישן רומנטי לריב בו עם בן הזוג או להתעצבן על הילד, שנמאס לו שאימא שלו גוררת אותו לכפרי דייגים ציוריים, כשהוא בכלל בעניין של מיינקראפט במלון.

Miradouro do Cabo Girao – מרפסת הזכוכית

אחרי מספר ימים בפונשל המשכנו מערבה לכיוון אחת התצפיות המפורסמות ביותר במדירה – מרפסת הזכוכית השקופה Miradouro do cabo girao – הנוף הנשקף ממנה מרשים ביותר, אך כבר בעשר בבוקר יש בה עומס רב של תיירים, ולמען האמת, שווה לסטות מהמסלול התיירותי ולמצוא לכם גבעה אחרת לתצפת ממנה על הנוף או להקדים ולבקר שם, בזמן שהמוני התיירים עוד עושים סיבוב נוסף בבופה.

Ponto do Pargo light house:

משם המשכנו בנסיעה אל הנקודה המערבית ביותר של האי ועצרנו במגדלור – Ponto do Pargo  light house  – עשינו שם טיול רגלי קצר במסלול המשקיף על המפרץ עד לנקודת תצפית יפהפייה, שיש בה מסעדה משפחתית חביבה עם גינת תבלינים ונוף אלוהי.

Porto Moniz – עיירה בחלקו הצפון מערבי של העיר:

בפנטזיה: בריחה מהחורף האירופאי לחופשה טרופית שטופת שמש.

במציאות: חופשה מעוננת חלקית עם גשם זלעפות בחלון המלון.

היתרונות: כל התיירים התאדו לנו סוף סוף מהלוקיישנים האטרקטיביים, נשארנו רק אנחנו והרוחות. לא צריך להיכנס לבגד ים, אז אפשר לתקוע שלוש ארוחות ביום בנחת וליהנות משיפודי אנטרקוט מסורתיים על ענף עץ דפנה, דגים עם בננות מקורמלות, בולו דה קאקו ולשתות ברנדי קנה סוכר והמון יין מדירה מתקתק.

אז מה בכל זאת עשינו ביומיים הסוערים שנחתו עלינו ב-Porto Moniz?

טיילנו לאורך הטיילת היפהפייה והצצנו מלמעלה על הבריכות הוולקניות הטבעיות, שבימים יפים יותר אפשר לשחות בהן, השקפנו על הצוקים השחורים והמרהיבים, ביקרנו באקווריום הקטנטן במקום, וקיבלנו השראה לארוחת הצהריים. (שרימפס שמציץ במערכה ראשונה, משפריץ בצלחת במערכה אחרונה).

שלחנו נציגות של גברברי המשפחה לטיפוס במעלה ההר, בין כרמים וטראסות לחפש את הגמד בבית הלבן (ספוילר: הוא לא היה בבית, אבל אני הרווחתי שעה של עבודה במלון).

Sao Vicent – חפשו מי ינענע אתכם במדירה

יצאנו לסיור מודרך במערה הוולקנית, שבה למדנו על ההתפרצות הגעשית שיצרה את האי לפני כמה מיליוני שנים, צפינו בסרטון תלת ממד וחווינו הדמיה של התפרצות וולקנית. (לא סגורה על זה שנענוע תיירים שהרגע סיימו לתקוע קדירת פירות ים, זה רעיון כזה מוצלח)…

Ribeira da Janela :

בדרך חזרה לפורטו מוניץ – טיילנו על החוף אל הצוקים המרשימים שבוקעים מהמים. כל אחד מוזמן לדמיין מה הוא רואה.

מסעדה על הדרך: Bar Las Caraibas – מסעדה משפחתית אותנטית על החוף בין פורטו מוניץ לסיישל.  אוירה נעימה, מארחים מקסימים, והנוף חלום.

Porto da Cruz – Machico

התחלנו בנסיעה מזרחה לאורך החוף ובין טראסות והרים מפורטו מוניץ אל עבר Porto da Cruz – Machico.

ביקרנו במפעל רום מקומי וטיילנו לאורך הטיילת, עד שהיכה בי גל ענק והשאיר אותי רטובה לגמרי, לקול צהלות התיירים הגרמניים מבוסמי הרום.

Caniçal – מלון Quinta do Lorde –

חתמנו את החופשה בשפיץ המזרחי של מדירה ונהנינו מהיתרון המרכזי של מזג אויר סוער: אפשר למצוא מהיום למחר מלון חמישה כוכבים, בפחות ממאה יורו ללילה! כפר הנופש המעוצב, ממוקם במרחק רבע שעה משדה התעופה ומהווה נקודה מושלמת לסיום החופשה.

Ponta de São Lourenço:

את השעות האחרונות לפני ההמראה לליסבון ניצלנו לטיול בנקודה המזרחית ביותר באי. מדובר בשמורת טבע יפהפייה עם שטח סלעי מכוסה בעשב ושונה מאד מהצמחייה במרכז האי.

סיימנו את השבוע הרגוע במדירה עם שרירי שוקיים של רונאלדו, חיוך של מלח פורטוגזי, בטן מלאה ושפריץ של ספריי לחיטוי נגד קורונה בעלייה למטוס שהשפריצה עלינו דיילת נחושה, שהחזיר אותנו למציאות.

עם הנחיתה בבית בז'נבה ב-22.2.2020, שמענו כמו כל העולם על התפרצות מגפת הקורונה בלומברדיה. זמנים חדשים הגיעו. התמונות ממדירה נשארו מאוחסנות בזיכרון וכתיבת הפוסט נדחתה לימים יפים יותר.

מילים ותמונות: הילי ברוק בלום.

למלונות מומלצים במדירה>>

ואם מעניין אתכם לקרוא פוסטים נוספים של Brook-it על טיולים בעולם מוזמנים ללחוץ על הלינקים:

טורינו , ברצלונה , אסקלד בז'נבה , ליון , טריאסטה , ז'נבה ללא ארנק ,  דאם אמוסון שוויץ , רומא ,

פירנאים צרפת וספרד , נאפולי , לונדון .

לפוסט על האיים האזוריים, ארכיפלג נוסף השייך לפורטוגל בבלוג של נועה מרקביץ : https://bit.ly/2Y8GqqJ

פוסטים נוספים ומעוררי השראה שאולי יעניינו אתכם:

פוסטים על אמנות, תרבות 

פוסטים בנושא מדע

פוסטים בנושאי אופנה