אני לא ממש אוהבת את המילה היפסטרים. היא מאלצת את המגניבות להיות מגניבה ושמה תו של פג תוקף על טריות. רק שבניגוד לשפה שמנסה לתפוס ולפעמים מפספסת, ערכים אסתטיים חיים את היופי שלהם כהווה אינסופי.
את העבודות של הצלם ג'וזף פורד (Joseph Ford) צלם שחי על התפר לונדון-פריז, אני דווקא אוהבת. הן גורמות לי לחשוב על הפער בין ערכים אסתטיים ליופי. קשה לאפיין מתי אסתטיקה הופכת להיות הבעיה של עצמה. אתה מתבונן וחושב – זה יפה. אז איך זה שזה גם קצת מרגיז אותי?
כמו לשאול: כמה שעות עמדת מול המראה והתאמצת כדי להיראות לא מתאמץ? כי מאמץ זה משהו שאסור להפגין. יש להיטמע במרחב בטבעיות. להיות הטפט של עצמך. לבלוט אבל לא לבלוט, לפחות לא באופן מוצהר. רק ככה הפרדוקס יצליח להתקיים.
ולחשוב שפעם מאמץ היה מקבל תגמול כי 'רואים שהילד השקיע'. עכשיו הילד צריך להיראות כאילו הוא נולד כזה. טמוע במרחב. אריג מלידה. נכון, הייתה תקופה כזו שעשייה דווקא כן ניסתה להתבלט. נדמה לי שהיא הייתה אמריקאית ואמרה משפטים כמו: אנחנו משקיעים המון בעשייה. אבל העשייה הזו הייתה בעיקר בתחום השפה. לא באמת עשו. אלא עשו את העשייה. אולי לא תמיד צריך לדעת לעשות, מספיק להיות. כל ה-To Do לגמרי בום. הבן שלו מסתפק ב-To Be.
אם מפנימים מילים שיווקיות בלילה (מותק, את יכולה לעשות לי מינוף?) בסוף מקיאים אותן בבוקר. ג'ו (יוסף) אל דרור (החמישייה הקאמרית, השער האחורי של "העיר") כתב פעם: "זה שאת אוכלת בגט – לא אומר שאת מפנימה את אירופה".
זה נכון. אבל התחת שלך כן מפנים. וזו תמצית ההבדל בין ערכים לערכים אסתטיים.
בפרויקט הזה של פורד, שנקרא "קמופלאז' סרוג" ונעשה (באמת נעשה!) בשיתוף אמנית הסריגה נינה דוד (Nina Dodd) הם בוחנים את הפער שבין בולטות אקצנטרית להיטמעות והסוואה.
לפעמים לא לעשות זה אנושי, כמו בתמונה של שתי התאומות מאדי ומונה, שהגיעה לגמר בתחרות הצילום AOP השנה.
לפעמים זה כלב.
אבל הכי טוב להיות חתול, כמו במחווה של פורד לאמן הרחוב הצרפתי Monsieur Chat. בכל זאת זה עידן החתול.
ליקטה מהקירות וכתבה: שירי ברוק שגיא
צילומים: ג'וזף פורד
(לפעמים חוסר המאמץ מ/התיש. ומי קבע את הרף, למשל לילדים. ובכל מקרה צריך איזה מנגנון של "זריקת זין' אל מול מה שאומרים שככה צריך. אם ניקח את הלבוש או התספורות, פעם בני נוער התלבשו והסתפרו כמו ההורים שלהם, היוצא דופן בלט מיד. ציפו ממך להיות ולעשות את מה שאביך עשה. ואם ניקח את השפה לרגע, אפילו בטקסט הנהדר שלך, נראה כי הוא נוטף חוסר מאמץ להיות טרי, אך לי באופן אישי יש בעיה כשבוחרים להכניס מלה בשפה אחרת אל תוך העברית, אם קצת מאמץ היית מוצאת את המלה המתאימה בעברית, ועדיין הטקסט היה רענן ומרענן.
נ.ב
איף עלי. כי נהנית, אז על מה אני בדיוק מתאמץ להתלונן. ועשית את זה רק פעמיים. סתום)
מסכימה עם הכנסת מילים זרות לשפה. לעתים זה באמת מתוך מחסור בדקויות בעברית אבל לפעמים זה כמו ניים דרופינג. הנה, לך תגיד את זה בעברית. פרדוקס. לכן, הכי עובד לשלב ולהיות מודע לגובה הדיבור והמשלב. אפשר לערבב כל עוד זה רץ טבעי על הלשון.
(אני לא טוען שאת המקרה, לא ולא. יש כאלה שהשימוש בהכנסת מלים זרות, הן חלק מהעניין שציינת לגבי הנראות שלהם, 'אני מגניב (אוי ואבוי לי אם האחיין שלי יש ישמע שהשתמשתי במגניב, הוא כבר ירד על אחותי, "לא אומרים יותר מגניב") לא מתאמץ וזה גם הופך אותי לחכם'. יצא לי להכיר חתולות רחוב (זה בסדר לי אומרים שאני זאב רחוב. ובדיוק כמותן) שיש להן חצי אוצר מלים מהחכמים האלה, אבל בכל נקודת זמן הייתי בוחר לבלות ערב איתן, כי מה שיוצא מראשן עם חצי אוצר מלים שבע שלובי שפות לא יצליחו להתעלות)
חיים, אתה צודק בתיאור הציורי שלך.
שירי הנפלאה, שוב כתבת בצורה מסקרנת ומעוררת מחשבה. את כמו האבירמה גולן של דורנו.
אודליה תודה. מחייכת מהתגובה ?
יפה ליקטת ויפה כתבת, הברוקיות ממשיכות להבריק!
תודה מימוש! ?
פוסט תענוג, בחירות נהדרות של צילומים. הבלוג הכי אהוב עליי !!
חן תודה איזה כיף לשמוע
שירי, וואו !
פוסט מעניין ונהדר.
נהניתי מאד לקרוא את התובנות שלך על ג׳וזף פורד!
בחרת תמונות מצויינות.
זה לא רק חומרי הגלם אלא אופן ההגשה. את מדהימה ביכולת שלך לפתוח שער כניסה לעולם של יופי מצולם וליופי שבמילים וליצור דואט שעולה על סך חלקיו.
גילה תודה על תגובה כל כך מחממת לב
איזה יופי! נהנתי מאד.. תודה ששלחת לי ושיתפת אותי.
יפהפה