סה בורדל!

הברוקית הצעירה התעוררה לבוקר לבן, וגילתה שגם שעונים שוויצרים לא תמיד דופקים.

בוקר לבן בז'נבה. יורגן, אלזה והנס מדלגים בשלג ודינדון פעמונים נשמע ברקע.

אז זהו, שלא בדיוק. בחיים האמיתיים בעיר, אחרי שהקסם הלבן טיפה מתפוגג ונמס, מגיעה בדרך כלל גם השקופית "סליחה תקלה". ממש כמו בשלג שהיה לנו בטלוויזיות של פעם. ויורגן? הוא חופר בשלג כדי למצוא את המיני קופר שלו, בזמן שאלזה מהדסת בשלג על עקבים בדרך למשרד והנס עומד בפקק כל הדרך אל הבנק.

גל הקור הסיבירי המדובר לא פסח על ז'נבה ופינק אותנו בגבעות של קצפת ברחובות,

שהפכו בהמשך היום לערימות גלידת פליק דביקה כזאת מהאייטיז,

ויותר מאוחר לביצות טובעניות של קפה בוץ עם מלח גס.

האמון המלא שלי בתקתקנות השוויצרית, הוציא אותי מהבית שאננה לחלוטין.

בדרך לעוד יום שגרתי. לא בניתי על השתתפות באולימפיאדת החורף או טיפוס על המונבלאן. כולה קפיצה קטנה לעיר.

אחרי עשרים דקות של ציפייה לטראם דוז, שבימים כתיקונם מתייצב כל ארבע דקות, הבנתי את גודל הטעות. אחרי חמישים כבר הרגשתי אותה בגרביים…

ללא ספק, הזמן שביליתי עם חבריי לרציף, העמוד המשותף שחלקנו כעבור שעה בקרון היחידי שלא טרק בפנינו את הדלתות עקב עומס נוסעים והחוויות המגבשות שעברנו יחד בשוחות, הובילו להעמקת היחסים בינינו ולחברות אמיצה שתלווה אותנו לאורך שנים.

סתם, נראה לכם? כאן ז'נבה ואף אחד לא מדבר או יוצר קשר עין עם אדם אחר בטראם.

מקסימום מחככים את הראש בבית השחי האלגנטי שמתנשא חמישים סנטימטרים מעליכם ונותנים לו זכות קדימה בירידה בתחנה.

בסופו של דבר, התייצבתי באיחור אופנתי בשיעור צרפתית וביליתי עם קרולין המורה, שתזמנה שעה וחצי ברגל מהכפר שלה בצרפת עד הגבול השוויצרי, בוקר אינטימי בהטיית הפעלים הארורים "יכול" ו"רוצה", כי אין אדם שלא וולה, יש אדם שלא פובה. בעקבותיי הגיעה גם הסבתא מליטא לבושה בחיה לא מזוהה וגיחכה שהיא לא מבינה למה המדינה הזו לא מתפקדת בגלל שניים וחצי פתיתי שלג, ושאלה איך קוראים בצרפתית לפתית פטיט.

גם הדרך חזור הייתה כרוכה בהמתנה של חמישים דקות לטראם, פלוס מספר דומה של פרנקים שוויצרים, שהושקעו בזוג גרביים יבשים, (כן, גרביים זה זכר…) שנועדו בכלל לשמש את רגליהן האירופאיות האלפיניות של נשות האלפיון של ז'נבה,

ובמקום זה, נאלצו להסתפק, לרגל המצב, בשתי רגליים ים תיכוניות ספוגות במים.

אז מה היה לנו היום? אוטובוסים פורקי כל עול שאיחרו, טיסות שהתבטלו ונדחו, רכבות שירדו מהפסים, מורים שהבריזו לתלמידים ואלפי אנשים שנתקעו בדרך לעבודה…

כמה נחמד לגלות שגם כאן בז׳נבה קפוצת הישבן, שאצלה שעה זה שעה ושעון זה שעון, לפעמים מפשלים כמו בני אדם, ולא הכל פה דופק כמו שעון שוויצרי! קולולו! הקוקייה הדייקנית נהייתה קצת קוקו.

והכי משמח לגלות, שאחרי הבונז'ורים המנומסים בבוקר והתגובות המאופקות בטראם…

בהמשך היום כבר זיהיתי קולות אנושיים שסיננו:"!C'est Le Bordel" כן, כן, "סה לה בורדל!", שבתרגום מנומס ומכובס, זועף על הכאוס והבלגן במערכת, ובמילים פחות יפות אומר, ש… גבירותיי ורבותיי, העסק מתנהל כמו בורדל!
מסקנה: אם משהו שוויצרי לא עובד כמו שצריך, הוא כנראה צרפתי.

צילמה כתבה וגרבה: הילי ברוק בלום

ברוקית בשלג