הפעם יצאה הברוקית ל"סלון אינטרנשיונל דה לה אוטו" בז'נבה וחזרה עם תובנות בנושא. באוטובוס. ברור שבאוטובוס.
אפתח בוידוי. קופסאות פח עם ארבעה גלגלים, שנועדו להעביר אותי ממקום למקום לא עושות לי את זה. מעולם לא התפעלתי ממכוניות, לא פנטזתי על פורש קשור בסרט, ולא חלמתי להפוך למייקל שומאכרית.
כל המכוניות נראות בעיני די דומות אחת לשנייה. כמו שכל הלבנים נראים אותו דבר בעיניים של סיני.
היה לי פעם חבר עם ג'יפ ירוק ויצאתי גם עם נהג אמבולנס, כדי שיהיה לי קל לזהות את הרכב שלו כשהוא בא לאסוף אותי. איזה מודל, חברה, שנה? תשאלו את הפקח שנתן להם דו"ח.
אף פעם לא קניתי את הלוקשים שכתבתי בברושורים ובפרסומות שעשיתי ליפנית המשפחתית הקומפקטית או לקוריאנית המפנקת, גם לא לאבא של הארבע על ארבע הכי חזק בבוץ וחתיך באספרסו.
הנעה קדמית או הנאה אחורית, למי אכפת? הכי חשוב זה לדעת לבחור עץ ריח.
כשהציעו לי לצאת לנהיגת מבחן ברכב חדש אצל הלקוח או להתמזמז עם אוטו טרי מהניילונים, העדפתי תמיד להחנות את עצמי ברוורס בכיסא במשרד ולאחוז בעכבר במקום בהגה.
שנים כתבתי על אוטומט וזייפתי אורגזמות ממהירות האצת המנוע, מהאבזור היוקרתי בסטנדרטים הגבוהים ביותר (קלישאה בסטנדרטים הנמוכים ביותר, שבלעדיה אף תקציבאית שרוצה להתקדם לא תשחרר אותך הביתה) וממוט ההילוכים האלגנטי (יאללה לך הביתה מוט), עכשיו באולמות התצוגה בשמונה מאות תשלומים בלבד!
כן, אני שונאת לנהוג ושונאת להיות על הכביש, שונאת לעקוב אחרי סימני דרך, שלטים מיותרים ותמרורים לא ברורים, שמשום מה תמיד תקועים בצדדים או מאוחר מידי או פשוט הרבה פחות מעניינים מהחצאית של הבחורה במעבר החצייה. סליחה גבירתי, זה שיפון?
מבחינתי כל מה שזז מהר מידי, הוא סכנת חיים.
הקונספט המוזר של בני אנוש, בשר ודם שאמורים להפעיל חתיכת פח חסרת מעצורים, ובעיקר אמורים לסמוך אחד על החינוך של האימא של השני בכביש, נראה לי פרימיטיבי.
אוטו עם נהג זה כל כך המאה הקודמת.
אנחנו, החרדתיים, כבר מזמן הבנו שהעולם חייב להתקדם. בראש שלי, מכוניות ללא נהג קיימות כבר שנים, ואני ממש שמחה, שסוף סוף גם תעשיית הרכב בעולם מצמצמת פערים והולכת בעקבותיי.
מה זה הולכת? נוסעת, דוהרת, טסה, שמה גז… ופייר? אני מפרגנת. מה ששלה, שלה.
גבירותיי ורבותיי, הגיע הזמן להבין שמכוניות אוטונומיות הן לא מותרות, אלא מוצר צריכה בסיסי
וכדי להגיע לבסיסי בשלום, זה בדיוק מה שאני צריכה.
השאלה רק באיזה צבע.
כתבה, צילמה ורכבה: הילי ברוק בלום.
Geneva International Motor Show
ברוקית בתערוכת רכב בז'נבה.
נהיגה משכנעת בנתיבי המצלמה והמקלדת
אלופה. איציק פה לידי התענג!
מזדהה עם כל מילה. אלופה!
קורעת כרגיל
נהדר!