ארזתי לבד

אם זה היה תלוי בי הייתי אוכלת אורז כל יום, שלוש פעמים ביום. כל החיים. אפילו לארוחת בוקר.

אורז הוא הלחם שלי. בזמן שאנשים יכולים לדחוף חיים שלמים לסנדביץ' (ולברוח ברגע),

אני צריכה בית, אש וזמן. טוב, לא כל כך הרבה זמן. אורז זה בסך הכל 15 דקות. של חיים.

את התהילה אני משאירה לאחרים. חיים זה יותר שימושי.

יש לי הרגשה שאם היו שואלים אותו – אורז היה לוקח אותי לאי בודד.

אני הייתי האש והוא הזמן. או להפך. הוא היה מפצח לי קוקוסים ואני פורסת שמיכה של אננס.

פנטזיות זה נחמד, אבל תמיד יש ילדים רעבים בדרך.

לי יש רק ילדה אחת אבל אפשר לסמוך על ילדים של אחרים שיביאו כבר תיאבון רזרבי לשולחן.

תעזבי את השיר, תעמידי סיר.

רגע מעמידה… אבל מה לעשות שלפעמים הוא קצת מתפזר לי,
(מי לעזאזל ממציא את השקיות האלה ולמה הכל נדבק למדבקה חוץ מהשקית עצמה?)

עכשיו כל השיש נראה כמו מצע של פתיתי שלג.
דווקא יפה, אולי נצלם רגע לאינסטגרם ונקרא לזה "שלג בדצמבר".

השתגעתם? מה אתם עושים? תתלבשו, אין לכם זמן לדגמן לי עכשיו. אולי כשהילדים ילכו.
יאללה, תאספו את עצמכם ותתאפסו. פועלי כל העולם התאחדו. ובזריזות. ותחזרו להיות אורז אחד.

אל תכניסו לעצמכם רעיונות לראש, אתם בסך הכל פועל. הייתי אומרת פועל סיני אבל אף פעם לא היגרתי מהגעגוע.
עוד פעם את מתפייטת? תיכף תבוא משטרת ההגירה. אז שתשאיר לי את הפועל האפגני.

בגעגוע הכי גדול שלי לאוכל אני תמיד מטפסת על הר ענק של פלוב והוא לא נגמר. ככה זה כששולחים אותך כל קיץ לדודה אפגנית אחרת, וברוך השד, לסבתא זיכרונה לברכה, היו הרבה אחיות.

הזיכרון שלי הוא ילד שנרדם על הצלחת ואף אחד לא בא להעיר אותו. אולי בגלל זה אורז בעיניי הוא לא תוספת של כלום. הוא הארוחה. הלחם והחמאה. הפועל והמלך.

ואפילו פועל פשוט צריך לפעמים לצאת מהיום שלו ולנסוע למקומות חדשים.
לפחות בדמיון, האורז שלי הולך לישון בתוך בתים מרווחים של פלפלים עשירים,
וכרכרות קישואים מפוארות נושאות אותו לחיים של אחרים.

כרכרות אורז

מה צריך: 

4-5 פלפלים בצבעים שונים

4 קישואים עגולים

למילוי:

1 בצל מטוגן

1/4 כפית בהרט

1/4 כפית כורכום

1/2 כוס טחון מן הצומח

1/2 כוס אורז

מלח גס

1/2 כוס עדשים ירוקות מבושלות אל דנטה

לרוטב:

3 כפות שמן זית

10 שיני שום פרוסות גס

4 ענפי בזיליקום

4 גבעולים דקים של סלרי

350-400 גרם עגבניות מרוסקות (עדיף במרקם חלק)

 

מה עושים:

1. שוטפים היטב את הפלפלים והקישואים וחותכים בסכין את חלקם העליון כך שיישאר מכסה לכל ירק. 2. מנקים את הפלפלים מגרעינים ומרוקנים את הקישואים בעזרת מרוקן או בכפית – נזהרים על השוליים. שומרים בקערה את התוך של הקישואים.

3. מכינים את המילוי: מטגנים בסיר את הבצל עד הזהבה, מוסיפים תבלינים ומטגנים קלות. מוסיפים את הטחון מן הצומח ומטגנים 2 דקות נוספות.

4. מוסיפים את האורז, מעט מלח גס ו-1 כוס מים ומביאים לרתיחה. מנמיכים להבה, מכסים ומבשלים 7 דקות בלבד. על האורז להיות חצי מבושל.

5. ממלאים את הפלפלים והקישואים בעזרת כף במעט עדשים, ממלאים באורז עד חצי סנטימטר מהסוף ומוסיפים כפית עדשים. מהדקים את המילוי.

6. מכינים את הרוטב: מחממים בסיר נמוך ורחב (כזה שמתאים לממולאים) את שמן הזית ומטגנים את השום ו-2 ענפים מהבזיליקום כדקה.

7. מוסיפים לסיר את העגבניות המרוסקות ומניחים בזהירות את הפלפלים והקישואים הממולאים כך שיהיו יציבים ודחוסים.

8. מוסיפים בזהירות בין הממולאים ולא מעליהם מים רותחים עד 3/4 מגובהם. מניחים מעליהם עוד 2 ענפי בזיליקום ודוחסים את ענפי הסלרי והתוכן שרוקנו מהקישואים בין הממולאים.

9. מכסים במכסה ומביאים לרתיחה. מנמיכים להבה ומבשלים כ-30-40 דקות רק עד שהממולאים מתרככים, אך לא יותר מדי.

10. מגישים וטורפים.

בישלה, כתבה וצילמה: שירי ברוק.